מבנה התפילה הקלאסי משלב הכרה (שבח), צרכים (בקשה) והכרת הטוב (הודיה). מי שמבקש בלי שבח עלול לשכוח ממי מבקשים. מי שרק משבח בלי לבקש עלול להסתיר מצוקה. מי שלא מודה – מאבד שמחה.
שלושת הצירים מאזנים את הנפש: ענווה, אמת על הצרכים, וזיכרון של טוב שכבר ניתן.
כדאי לבדוק בתפילה האישית: איזה ציר אצלי חלש מדי?