הרבה מהזהות שלנו מגיע מבחוץ: ציפיות משפחה, לחץ חברתי, כישלונות ישנים. חשוב להקשיב – ולא להפוך את כל זה לגזר דין סופי.
בעבודת המידות מבחינים בין מציאות לבין סיפור. אפשר להודות בפגם בלי להגדיר את כל האדם כפגם. אפשר להכיר בכישרון בלי לבנות עליו יהירות.
"מי אני" נענה לאט, מתוך מעשים חוזרים – לא מתוך תווית אחת.