יש מי שמזהה יהדות עם לאומיות בלבד, ויש מי שמרוקן אותה מתוכן ציבורי. המקורות מחברים: עם, ארץ, תורה ומוסר. בלי תורה – נשארת שייכות בלי מצפן. בלי עם – נשארת תורה בלי בית חי.
הדיוק חשוב: לא כל סיסמה לאומית היא "קדושה", ולא כל רגש דתי פוטר מאחריות חברתית.
השאלה לימינו: איך שומרים על זהות חזקה בלי לאבד ענווה ויושר?