בישראל יש מתח תמידי בין היחיד לעם. התורה פונה גם אל "אתה" וגם אל "אתם". יש מצוות שבין אדם למקום, ויש מצוות שבין אדם לחברו, ויש ענייני ציבור ומשפט.
התפקיד המיוחד של העם אינו מבטל את אחריות הפרט – להפך: הוא בנוי ממנה. בלי אנשים שמתקנים את מידותיהם, אין קהילה שיכולה לשאת ייעוד.
לכן עבודת האדם על עצמו אינה אגואיזם רוחני; היא תשתית לתיקון הכלל.